באחד הבקרים האחרונים, שיחק לו ים משחק בו אירעו האירועים הבאים:
מטוס מתרסק לתוך ארון
הטייס פצועכל האמבולנסים בישראל מקולקלים
חוץ מאחד. אחרון.
שעונה לקריאה.
כל מכוניות מכבי-האש בישראל מקולקלות.
חוץ מאחת. אחרונה.
שהיא קצת תקינה. אבל לא לגמרי.
ובאמצע הדרך היא מתקלקלת.
והכבאי ממשיך לנסוע.
על סקייטבורד.
(הערת האב: לא ברור האם התסריטאי/במאי מודע לפן הקומי שבטרגדיה המפותחת על ידו)
המטוס עולה באש. מתברר שהוא התרסק לתוך ארון שהוא גם אח (במובן התנורי של המילה).
[הפסקה]
הסבר האב המתעד בתפקידו כרושם דברי-הימים, אנתרופולוג, בן-שיח דיאלקטי לבירור ושחקן-ניצב פאסיבי המציית להוראות הבמאי: הקוראים-הצופים-בדמיונם המבקשים לדעת כיצד נגמר הסרט ייאלצו להישאר במתח.
זה טבעם של משחקים (גם בגלל התערבות הורה-מתעד שנזכר שצריך לאכול ארוחת בוקר וללכת לגן ועוד-דקה ועוד-דקה שהוקצו לסיום המשחק לא הועילו. אבל גם בגלל שהבמאי שדעתו הוסחה פנה בשלב מסויים לכיוון אחר של משחקי אותיות).
עם זאת, אולי תהיה נחמה מסויימת בידיעה שהפתרון שהלך והתהווה דרש מעורבות של מסוק (הלי המפורסם שהגיע כל הדרך מRescue שמקוריאה הדרומית), סירת מנוע (חסרת זיהוי ומיתוג תודה-לאל), מערוך ומגבון-לח.
אם הסוף הטרגי או הטוב של המשחק הזה, או אחר שיהיה דומה לו מספיק, ישוחק אי-פעם, הפוסט יעודכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה